פסק-דין בתיק ת"א 613-09

עיקרי עובדות וטענות הצדדים

1.         התובעת - מדינת ישראל, בשמה ובשם מינהל מקרקעי ישראל, טוענת כי היא זכאית לסעד המצהיר על בעלותה במקרקעין שבדיון וכן לצווי עשה ולא תעשה קבועים המגנים על זכות זו, לרבות צו להריסת מה שבנה הנתבע על המקרקעין וצו קבוע שימנע כניסה ושימוש של הנתבע בהם.

2.         מובהר כי המקרקעין שבדיון הינם חלקת קרקע בלתי מוסדרת, המצויה בכפר מג'דל שמס שברמת הגולן, בשטח של כ- 548 מ"ר, עפ"י תיחומי הקורדינטות המפורטים בכתב התביעה (להלן: " המקרקעין" ו/או " החלקה").

נתוני החלקה, לרבות גבולותיה ומיקומה, אינם במחלוקת ואלו נסמכים למעשה על מפת מדידה שהציג הנתבע עצמו, זאת  במסגרת בקשה שהגיש לוועדה המקומית, למתן היתר בנייה על החלקה.

3.         הנתבע הינו תושב הכפר מג'דל שמס שתפס חזקה במקרקעין מוקדם למועד הגשת התביעה.

הנתבע החל, וככל הנראה אף השלים, עבודות לבניית בית על המקרקעין.

4.         התובעת בתביעתה טוענת כי המקרקעין הינם מקרקעין שבבעלות מדינת ישראל זאת מכח סעיף 3 לחוק נכסי המדינה, התשי"א - 1951 (להלן: " חוק נכסי המדינה") -בשל היותם מקרקעין ללא בעלים וכפי שקובע בעניין סע' 3 הנ"ל:

      "נכס מקרקעין המצוי בישראל, ואין לו בעל, הוא נכס מדינת ישראל מיום היותו לנכס ללא בעל או מיום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), הכל לפי התאריך המאוחר יותר".

5.         המדינה טוענת כי החלקה היא בגדר קרקע טרשית, לא מעובדת ובלתי מוקצית מזה עשרות שנים ומכאן מוכח שאין לה בעלים.

לביסוס טענתה הנ"ל צירפה המדינה חוות דעת מפענחת תצאו"ת (גב' עופרי) מיום 10/1/2012, ממנה ביקשה ללמוד כי החלקה לא עובדה כאמור, זאת מאז שנת 1971 ועד למועד הכנת חוות הדעת.

6.         התובעת טוענת כי מכוח זכות הבעלות המוקנית למדינה כאמור, יש גם לקבוע כי רק למדינה, על זרועותיה, הזכות להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם.

7.         עפ"י התובעת מעמדו של הנתבע במקרקעין, אם כן, הוא מעמד של פולש שלא כדין.

8.         במשתמע ניתן ללמוד כי על דבר תפיסת המקרקעין ע"י הנתבע למדה המדינה רק לאחר שב- 4/05 הגיש הנתבע לוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרלבנטית, בקשה להיתר בנייה במקרקעין.

הבקשה הנ"ל עפ"י הנהלים הועברה להתייחסות מנהל מקרקעי ישראל. משנתוני התצאו"ת העלו, כאמור, כי המקרקעין הם בבחינת אדמת בור לאורך השנים ולא היה בנוי עליה כל מבנה, התנגד המינהל ב- 9/05 לבקשה.

            מפקח מטעם המינהל - מר כהן ביקר במקרקעין ביום 14/7/2008 וגילה כי הנתבע החל לבצע עבודות במקרקעין ללא היתר בנייה. ביקורים נוספים של המפקח מ- 9/08, 4/09 ו - 12/11 העלו כי הנתבע המשיך בבנייה שלא כדין וכמעט השלימה.

9.         עפ"י התובעת, לאחר שהתראות ודרישות, לרבות צווי הפסקה שיפוטיים שניתנו מכח חוק התכנון והבנייה לא הועילו, הוגשה ע"י התובעת התביעה שבכותרת בצירוף בקשה למתן צו מניעה זמני. צו מניעה כאמור ניתן במעמד צד אחד והוא נותר על כנו, לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון שנקבע, במעמד הצדדים, ליום 17/5/2009.

ביום 3/1/2010 גם ניתן פסק דין בתביעה זאת בהעדר הגנה מצד הנתבע.

10.        לשלמות התמונה נשלים כבר עתה כי בהמשך למפורט לעיל, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין ולביטול צו המניעה. בנדון טען הנתבע כי כתבי בי דין כלל לא הומצאו לו. לחלופין, עתר לביטול פסק הדין עפ"י שיקול דעת בית המשפט.

בישיבת יום 4/9/2011 הוסכם על ביטול פסק הדין מחד, ועל הותרת צו המניעה הזמני על כנו, עד להכרעה בתביעה, מאידך.